לאחרונה אני מוצאת את עצמי שוב ושוב שומעת התנצלויות מהורים שהתינוק שלהם בוכה במקום פומבי, ואפילו ליד הורים עם תינוקות אחרים.
"אוי סליחה... מיד ארגיע אותו..."
"מצטערת... הוא ממש בוכה בזמן האחרון..."
"תסלח לי... אצא קצת החוצה ותיכף אחזור..."
ואני שואלת את עצמי, למה? זו אשמתכם שהתינוק שלכם בוכה?
תינוקות בוכים. אם אתם מראש מנסים להרגיע אותם מעמדת התנצלות, יהיה לכם קשה יותר לעזור להם להירגע.
וכן, קראתם נכון – "לעזור להם להירגע". שזה לגמרי שונה מ: "להרגיע אותם".
במאי האחרון, כתבתי מאמר לאתר "ילדתי" בדיוק בנושא הזה.
מניתי שם את הסיבות לבכי, וכתבתי בניסיון לעזור לעשות שינוי גישה מחשבתית של ההורה,
בזמן שהוא מחזיק תינוק בוכה.
יש שם בכתבה הרבה טיפים מעשיים, ובעיקר "אסימונים שנופלים" בזמן הקריאה.
אמא אחת שאיני מכירה, פנתה אלי לאחר הקריאה והודתה לי על השינוי העצום בהבנה שלה,
ובעמדת המוצא שלה, ואיך בעקבות כך, התינוק שלה נרגע מהר יותר, ומגיע לפחות מצבים של בכי.
תגובות כאלה מרגשות אותי כל כך! בעיקר כשאני מרגישה שאני "נוגעת" לאנשים במקומות משמעותיים בחייהם.
בואו לקרוא את הכתבה באתר ילדתי: "בכי התינוק – הסברים וטיפים להתמודדות עם בכי של תינוקות"
וגם הרצאה מצולמת כאן באתר, בלשונית סדנאות.
יותר מאשמח לשמוע, אם זה היה משמעותי גם עבורכם/ן.
